מחקר זה נועד בכדי להעריך את היעילות, הפעילות הביולוגית והבטיחות של טרגליזומב במטופלים עם דלקת מפרקים שגרונית פעילה (rheumatoid arthritis, RA) ותגובה לא מספקת למתוטרקסט (methotrexate, MTX).

לצורך כך 321 מטופלים חולקו באופן רנדומלי לקבלת טיפול אינבו או טרגליזומב במינון של 25,י100 או 200 מ"ג פעם בשבוע כתוספת לטיפול עם MTX. המטופלים שהגיבו לאחר 12 שבועות המשיכו לקבל את אותו הטיפול, אלו שלא הגיבו קיבלו מינון גבוה יותר של טרגליזומב או שהועברו מהקבוצה אשר קיבלה אינבו לקבוצה שקיבלה טיפול פעיל. לאחר 24 שבועות, המטופלים יכלו להמשיך בטיפול עם טרגליזומב למשך 24 שבועות נוספים (תקופת הארכה). נקודת הסיום העיקרית הייתה שיפור של 20% בקריטריונים של הקולג' האמריקאי לראומטולוגיה (American college of rheumatology, ACR20) בשבוע 12. הבטיחות והפעילות הביולוגית נוטרו עד שבוע 48.

החוקרים מצאו כי בשבוע 12 שיעור תגובת ה-ACR20 לא היה שונה באופן מובהק בין קבוצת האינבו ובין כל אחד מהמינונים של טרגליזומב שניתן. הזרקה של טרגליזומב נסבלה היטב; רוב תופעות הלוואי היו קלות עד בינוניות וכן היו בנות השוואה בקרב הקבוצה שקיבלה את הטיפול והקבוצה שקיבלה אינבו. בנוסף, הפעילות הביולוגית הודגמה על ידי וויסות תלוי מנה של CD4.

לסיכום, הטיפול עם טרגליזומב לא הראה יעילות קלינית מובהקת במטופלים עם דלקת מפרקים פעילה בהשוואה לאינבו. עם זאת, כפי הצפוי הפעולה הביולוגית השפיעה על וויסות CD4. טרגליזומב נסבלה היטב ולא אותרו ממצאים בטיחותיים חדשים.

מקור: 

Van vollenhoven, R.F. et al. (2018) annals of the rheumatic diseases. 77(4)