הקשר שבין טיפול הורמונלי תחליפי (Hormone replacement therapy, HRT) לאירועי פקקת-תסחיף מוכר ומהווה שיקול מהותי בהחלטה על הטיפול. מחקר חדש, שהתפרסם לאחרונה באתר כתב העת Stroke, ביקש לבחון סוגיה זו בנשים הסובלות מפרפור פרוזדורים, מצב המהווה בפני עצמו גורם סיכון לאירועים שכאלו.
עוד בעניין דומה
בהתבסס על נתוני 1,594 משתתפות ניסוי Atrial Fibrillation Follow-Up Investigation of Rhythm Managementי (AFFIRM), בגיל ממוצע של 71 ± 8 שנים (39.3% מאוכלוסיית הניסוי), מתוכן 376 (23.6%) נטלו HRT בתחילתו, בחנו החוקרים את הסיכון להיארעות נקודת הסיום העיקרית (שילוב תמותה מכלל הסיבות, שבץ, תסחיף ריאתי או מערכתי ואוטם שריר הלב) בקרב מטופלות HRT.
לא נמצא קשר מובהק בין HRT לנקודת הסיום העיקרית (יחס סכנה [hazard ratio, HRי]: 0.894; רווח בר-סמך של 95%: 0.658-1.214; P=0.473), כמו גם ביחס לכל אחת מנקודות הסיום המשניות (כל אחד ממרכיבי נקודת הסיום העיקרית ודימום משמעותי).
בניגוד לכך, גיל (P<0.001), סוכרת (P<0.001), שבץ קודם (P=0.011) ואי-ספיקת לב (P<0.001) הצליחו לנבא באופן מובהק את הסיכון לנקודת הסיום העיקרית. הקשר בין HRT לנקודת הסיום העיקרית נבחן שנית בהשוואה לקבוצת ביקורת מותאמת נטייה (propensity score-matched) וגם כאן נמצא ללא מובהקות סטטיסטית ואף עם הרחבת רווח הסמך של התוצאה (HR: 0.966; רווח בר-סמך של 95%: 0.663-1.409; P=0.858).
לאור הממצאים, קובעים החוקרים כי HRT אינו מנבא באופן עצמאי תמותה, פקקת-תסחיף או דימום בנשים הסובלות מפרפור פרוזדורים.