תרופות שייתכן כי אינן מתאימות (potentially inappropriate medication -יPIM) מוגדרות כתרופות עם אפקט טיפולי לא ברור ו/או תופעות לוואי העולות על היתרונות הקליניים. שיעורי מתן PIM בגיל המבוגר מאוד גבוהים למרות קיומן של רשימות מוסדרות של PIM (לדוגמא: רשימת ה-PRISCUS) וניסיונות להעלות מודעות לנושא זה.

כחלק ממחקר ה-CIM-TRIAD, החוקרים ביצעו ראיונות איכותניים, חצי מובנים, עם 47 רופאי משפחה לגבי 25 חולים עם PIM ו-22 חולים ללא PIM (על פי רשימת ה-PRISCUS). הראיונות כללו שאלות גנריות ושאלות ספציפיות למטופל. הראיונות הוקלטו דיגיטלית ותומללו.

רוב הרופאים לא היו מודעים לרשימת ה-PRISCUS. לא נמצאה חפיפה מלאה בין תרופות שהרופאים היו סבורים שהינן PIM לבין התרופות שמופיעות ברשימת ה-PRISCUS.

הרופאים ציינו מהם הקריטריונים בהם הם משתמשים על מנת להעריך אם תרופה אינה מתאימה (למשל תפקוד כלייתי, מצב קוגניטיבי) והדגישו את החשיבות של ניטור החולים.

הגורמים שנמצאו כקשורים בשימוש ארוך טווח ב-PIM הינם: מרשמים (תרופות מסובסדות לעומת תרופות שיש לקנות באופן פרטי), סוג התרופה (תפיסה סובייקטיבית שלתרופה אין תחליף), הרופא (רופא משפחה הנסמך על רופאים מומחים), החולה (חולים הדורשים טיפול תרופתי או מעבירים דיווח סובייקטיבי חיובי על השפעה של תרופה) והיבטים רחבים יותר הקשורים למערכת הבריאות (התפיסה שלמומחים חסרה תפיסה הוליסטית).

למרות שרשימת ה-PRISCUS לא משחקת תפקיד משמעותי ברפואת המשפחה, הרופאים מודעים היטב לסיכונים הקשורים ב-PIM.

מחקר זה זיהה מספר דרכים בהן ניתן לקדם שימוש בטוח יותר ב-PIM, כגון: הגברת המודעות לרשימת ה-PRISCUS, רשימות "חיוביות" המפרטות תרופות אשר ניתן לתת, חינוך מטופלים ותקשורת טובה יותר בין רופאי משפחה למומחים.

מקור:
Pohontsch, N. J. et al. (2017) BMC Family Practice. 18(22).